עובדות המקרה:
התובע שבפני הינו נכה, הרתוק לכסא גלגלים. בחודש יולי 2003 פנה לסוכנות הנסיעות הנתבעת 1, בבקשה להזמין באמצעותה נופש בשוויץ. התובע הבהיר לנתבעים כי הינו רתוק לכסא גלגלים, כאמור, ולפיכך מבקש אכסניה מתאימה לצרכיו. לטענתו, הובטח לו שאכן כך יהיה.
טענות התובע:
לדברי התובע, כאשר ביקש לבצע את הזמנת הנופש אצל הנתבעים, והציג בפניהם כי הוא רתוק לכסא גלגלים, אישר באזניו הנתבע 4 כי נכה נוסף, המשתמש בכסא גלגלים אלקטרוני, הזמין נופש באותו מלון, ועל כך הסתמך, כאשר החליט להצטרף לאותו נופש, בסוברו שאם אותו אדם הסתדר, כך יסתדר גם הוא.
בנוסף לכך, טוען התובע, טרם נסיעתו הדגיש באזני הנתבעים כי חשוב לו מאוד להתאכסן במלון ממוזג, בעיקר לנוכח העובדה שבאותו קיץ עבר גל חום על אירופה. לדבריו, התלבט אם לצאת בכלל לנופש שהזמין לאור אותו גל חום, אך הנתבעים הרגיעו אותו שהמלון ממוזג.
לטענת התובע, טרם היציאה שאל את הנתבעים אם יוכל להצטרף לטיול המאורגן עבור הקבוצה ונענה בחיוב. לטענתו, בפועל, לא יכול היה להצטרף לחלק גדול מהטיולים, שכן המלון, כאמור, היה סמוך למדרון תלול ובכלל - הובהר לו - שבמצבו הוא איננו יכול להצטרף לטיולים.
טוען התובע, הזמין - על סמך המצגים הללו - נופש בשוויץ, באמצעות הנתבעים, בתקופה שבין 14.8 - 28.8.03.
לטענת התובע, כאשר הגיע למלון בשוויצריה ביום 14.8.03, חשכו עיניו. המלון בו התאכסנה הקבוצה אליה השתייך, היה מלון ישן, הנמצא במדרון תלול, שלא ניתן להכניס אליו כסא גלגלים. לדברי התובע, כסא הגלגלים בקושי עבר במפתח הדלת של חדר השירותים בחדרו במלון, לא היו ידיות מתאימות ליד האסלה ובמקלחת, על מנת שיוכל להסתדר לבדו, וכסא הגלגלים לא נכנס מתחת לכיור הרחצה באופן שיוכל להתקרב כנדרש על מנת להתרחץ.
לטענת התובע, כאשר ראה כי המלון לא מתאים לצרכיו, ביקש לקצר את שהותו לאלתר. הדבר לא התאפשר מיידית, והנתבעים הבהירו לתובע שחזרתו במועד מוקדם יותר כרוכה בהזמנת טיסה נוספת, אשר עלותה תחול עליו. כמו כן הובהר לו, שלא יוכל לקבל החזר בגין המלון.בסופו של דבר, חזר התובע לישראל ביום 20.8.03 במקום ביום 28.8.ו03.
טענות הנתבעים:
לטענת הנתבעים, הם הזמינו עבור התובע חדר המותאם לנכה, וחדר כזה אכן הוכן. המלון נערך לקראת התובע, והוציא מחדר המלון של התובע את הדלת לחדר השירותים, על מנת שהתובע יוכל להכנס מבעד לדלת עם כסא הגלגלים. לדברי הנתבעים, כאשר הודיע להם התובע כי הינו רתוק לכסא גלגלים, שאלו אותו אם הוא יכול לשרת את עצמו לבד, והתובע ענה בחיוב. לטענתם, לא כך הדבר, ובפועל היה התובע לעול ומעמסה על הקבוצה ועל הנתבעים והוא נזקק לעזרה נוספת. לכן גם לא יכול היה להשתתף במרבית טיולי הקבוצה.
בדיון הסתבר - לענין האדם האחר בעל כסא הגלגלים שהוזכר בדברי הנתבעים לתובע - כי אותו אדם אמנם הזמין נופש באותו מלון, וזה המידע שהיה בידי הנתבעים בעת שביצע התובע את הזמנתו, אך הוא לבסוף לא השתכן במלון זה, אלא במלון אחר.
לטענת הנתבעים, המלון בו התאכסנו הינו מלון ממוזג והמיזוג אף פעל במהלך כל הקיץ של שנת 2003.
יצויין, כי הנתבעים (או חלקם) נכחו אף הם במלון במהלך תקופת הנופש של התובע וקבוצתו, וכי גם בעבר השתכנו במלון זה והכירו אותו.
הראיות:
הנתבעים הגישו לבית המשפט מכתב מהמלון (סומן נ/1) ובו המלון מאשר הן את העובדה שהתובע שוכן בחדר שמתאים לאדם נכה, עם גישה לכסא גלגלים, והן את העובדה שהמיזוג במלון עבד כראוי במהלך כל הקיץ של 2003. יצויין, כי בדיון בפני בית משפט ביום 12/10/04, אמר התובע שהמיזוג במלון אכן עבד, אך בשל גל החום יוצא הדופן, הוא לא היה יעיל.
למעשה, ככל שהדבר נוגע לשאלה אם הוזמן עבור התובע חדר לנכה, אין מחלוקת שהנתבעים אכן הזמינו מהמלון חדר כזה, שכן גם התובע ציין שכאשר הגיע לחדר, הדלת של חדר השירותים היתה מפורקת. מכאן ניתן ללמוד, שהמלון אכן ידע שמדובר בחדר עבור נכה וכי יש להיערך בהתאם.
עם זאת, אין מחלוקת כי החדר שסופק לתובע לא היה באמת מתאים לנכה, לפחות לא על פי אמות המידה המקובלות בישראל, שכן מפתח הדלת לא היה מותאם למעבר כסא גלגלים, ואלמלא פירוק הדלת, מעבר כזה לא היה מתאפשר, לא היו בחדר השירותים ובאמבטיה ידיות עזר ולא ניתן היה להתקרב לכיור עם כסא הגלגלים (התובע הגיש לבית המשפט תמונות בהן עובדה זו נראית בבירור).
במהלך הדיון הראשון בבית המשפט נשמע עד מטעם התובע, מר משה שלו, אשר נטל חלק באותו טיול כחלק מהקבוצה אליה השתייך התובע, ועד זה ציין כי הוא ומטיילים נוספים עזרו לתובע לטייל בסביבה, לקחו אותו לפארק והחזירו אותו ועשו "תורנויות", כדי שהשהייה של התובע תהיה טובה. עד זה גם העיד שהמיזוג במלון לא פעל כראוי ונאלצו להשתמש בונטילטורים בחדר האוכל ובחדרי המגורים.